שלום,

מילדות תמיד נמשכתי לאמנות בשלל מופעיה: ציור, ריקוד, פיסול, מוזיקה.
אלו הדברים שמשמחים אותי וממלאים אותי.
32 שנים הייתי גננת- עבודת קודש מופלאה, ממלאת, וגם קשה.
היצירה והריקוד היו שם תמיד והטעינו את המצברים. 
עם פרישתי הנייר והצבעים עלו לקדמת הבמה וזה עיקר עשייתי היום.

צבעוניות קוסמת לי, והטבע מרחיב את דעתי.
כשאני רואה ציורי רחוב צבעוניים, או שוק ססגוני, אני נפעמת.
כשאני יוצאת להליכות בהר שלנו, עולים לי רעיונות.
כשאני מתיישבת מול הדף, או עם העיסה ביד- כל העושר והאושר שספגתי מתמזגים לתוך היצירה.
המשותף למנדלות ולפיסול בנייר הוא ששניהם מאוד אינטואיטיביים אצלי. אני יכולה להחליט מראש על כיוון העשייה או על הגוון השולט- אבל מה יקרה בהמשך נקבע על ידי הדמיון, מצב הרוח, ומשחקי הנייר. 
בשפת ילדי הגן : הנייר "מחליט עלי".

מקווה שתתענגו על האמנות שלי כמו שאני מתענגת על עשייתה.